בשבוע האחרון פנו אלי בפרטי מספר אנשים ששאלו את אותה שאלה בוורסיות שונות שנסובו סביב נושא אחד - המורכבות החוקית של המענה האזרחי החמוש - ככה לפחות אני מגדיר את זה.
התשובה שלי הייתה שאינני עו"ד ועדיף שאת השאלה יפנו לאחד מעורכי הדין שעוסקים בתחום. הם מצידם בקשו הסבר בשפה שאינה משפטית, שפה שלהם יהיה קל להבין.
הבהרה חשובה
אז, חשוב לי להבהיר כבר בתחילת דבריי, אינני עו"ד ודברי נכתבים מכסאו של מדריך ירי ובראש ובראשונה של אזרח חמוש.
המעגל הרביעי
בראש ובראשונה ובהמשך ישיר לפוסט החשוב מאוד של עו"ד פרי נובוטני שעלה הבוקר בקבוצה" מדיניות חוק וכלי ירייה" בנושא המעגל הרביעי חשוב להבין שהמעגל הרביעי כמו שמגדיר אותו פרי איננו מעוגן בשום חוק!
המציאות החוקית
תפיסת ביטחון הפנים של מדינת ישראל (?) איננה מתבססת נכון להיום על אזרחים כמעגל סיכול אחרון של פעילות חבלנית עויינת.
אין ולא הייתה הגדרה בחוק או בנוהל המחייבת אזרח חמוש להתערב לטובת סיכול אירוע טרור... עובדתית זה פשוט לא קיים.
נקודת המוצא
יותר מזה, נקודת המוצא מאז ומעולם הייתה - נשיאת נשק בידי אזרח איננה זכות מוקנית בחוק.
המציאות מול התפיסה
הרבה פעמים חלקינו נוטים לראות בעצמנו מכפילי כוח או מעגל רביעי ( ההיסטוריה מוכיחה שזה נכון בלא מעט מקרים אגב, בהרבה מאוד אירועי פח"ע מחבל/ים סוכלו על ידי אזרחים חמושים) אך חשוב להבין בטרם חלילה נהיה במקום הזה שעשויות להיות לכך השלכות.
ערכים אישיים והחלטות
מכיוון שאינני בוחן לב וכליות ואינני במקום של לחנך או לבחון את ערכיו המוסרים של זה או אחר, ברור לי שכל אדם הטוב בעיניו יעשה שזה נוגע להחלטה אם להתערב באירוע טירור שאינו מופנה כלפיו באופן ישיר מיידי, או להבדיל, לסגת מהמקום ולסיים את חובתו החוקית בדיווח לרשויות החירום בישראל.
האמונה האישית
אני רוצה להאמין, וזה נטו מהמקום הפרטי של האמונה האישית שלי שאזרח חמוש יעשה ככל שביכולתו על מנת לפעול ולסיים כל אירוע בו מתקיימת סכנה לחיי אדם.
מצד שני נוכחתי לדעת שכאשר מדובר בבני אדם ערכים הם דבר לא אוניברסלי ומאוד סובייקטיבי.
סוגי אירועים שונים
אירוע פח"ע
אירוע פח"ע הוא מקרה בוחן קל שכן מהרגע שברור מעל לכל ספק סביר שמדובר בפיגוע על רקע לאומני" הבלמים משתחררים" מהר יותר.
אירועים מורכבים יותר
אירועים 'בהם מידת הוודאות אינה ידועה הם לעניות דעתי מקרי הבוחן הריאליים.
שכן בהלך הרוח החברתי, ציבורי, תקשורתי ואולי אפילו חוקי, אירוע פלילי מקבל יחס שונה מאירוע לאומני... אפילו שלעתים הסכין היא אותה סכין והדקירה היא אותה דקירה.
באירועים אלה שיקול הדעת והמחשבה על "הרגע שאחרי" משמעותיים הרבה יותר.
הבדל ערכי
אגב גם ברמה הערכית השאלות משתנות, התערבות באירוע בין שני עבריינים לא דינה כהתערבות באירוע בו חפים מכל פשע נטבחים.
חובות חוקיות
חוק לא תעמוד על דם רעך - אינו מחייב אדם בביצוע פעולה אקטיבית תוך סיכון חיים. במקסימום הוא מחייב דיווח.
אז גם שמשהו מדקלם לנו אותו חשוב להבין באמת מה הוא אומר.
הסיכונים
התערבות אקטיבית באירוע עשויה להגמר גם בטר"ש. גם את זה חשוב לזכור.
הזכות להגנה
לעומת זאת נשק שאינו לצורכי ספורט ניתן להגנה על חיי אדם וגם את זה חשוב לזכור (אולי אפילו חשוב מאוד), האקדח הוא אמצעי ולא המטרה.
בעייני לפחות וכאמור אני מדבר בשם עצמי בלבד. לחיי אדם ערך עליון וזה בהחלט השיקול בעל המשקל הכבד ביותר במכלול השיקולים שלי.
הכנה מנטלית
בסימולציות שאנחנו מריצים לעצמנו בראש כאזרחים חמושים (לא באירוע, באירוע לא יהיה לנו זמן להריץ סימולציות, הרבה הרבה לפני) יש לקחת בחשבון את מכלול הגורמים בתוך המשוואה אותה ניסיתי לפשט עד כמה שניתן בדבריי מעלה.
הנקודות החשובות
- המעגל הרביעי אינו מעוגן בחוק
- נשיאת נשק אינה זכות מוקנית
- חשוב להבין את ההשלכות לפני התערבות
- יש הבדל בין אירוע פח"ע לאירוע פלילי
- חוק "לא תעמוד על דם רעך" מחייב דיווח, לא התערבות
- התערבות אקטיבית כרוכה בסיכונים
- האקדח הוא אמצעי להגנה על חיי אדם
- חיי אדם הם הערך העליון
המסר החשוב ביותר
ותמיד תמיד תמיד לזכור. הנשק לעולם יהיה המוצא האחרון.